בקרוב יתקבל פטור
לאור איסור כניסתו של עובד לשעבר למשרדי הארגון, העובד יפוצה באלפי שקלים (סע"ש 40740-12-16):
התובע הועסק כ-37 שנים כקצין ביטחון בארגון הרשום בארץ כעמותה.
לאחר פרישתו לגמלאות אסר מנהל העמותה את כניסתו של התובע למתחמים שבבעלות העמותה המצויים במקום העבודה.
נוסף על כך, הנהלת העמותה הפיצה מסרונים לעובדים עם הוראה שלא לשרתו, וכשהגיע התובע למתחם ההסעדה של העמותה, סורב לקבל שירות לעיני באי המסעדה.
לאחר מספר שבועות הודיע המנהל לתובע שהוא מבטל את איסור כניסתו למתחם לאחר ששוכנע שהוא "הפנים את מטרת האיסור", כלשונו.
התובע שחש השפלה וביזוי לעיני שאר עובדי הארגון, הגיש תביעה נגד העמותה בסך כולל של כ-2.2 מיליון שקל בשל פגיעה בשמו הטוב ובכבודו תוך הפרה של חוק איסור לשון הרע, וכן בשל זכויות שונות שהופרו.
אחת מטענותיו בנוגע להפרת זכויותיו הייתה שהארגון הודיע לו ללא התראה וללא כל נימוק שעבודתו תופסק ביום הולדתו ה-67, בניגוד למועד ההודעה המוקדמת הקבוע בהסכם הקיבוצי ובניגוד להבטחה שניתנה לו על ידי המנכ"ל היוצא.
התובע הצליח להוכיח כי לא ידע שכניסתו למתחם העבודה נאסרה, וההנהלה לא פנתה אליו "כפי שהיה מצופה מהם", כלשון בית הדין, "במיוחד עת מדובר בעובד כה ותיק ולא נתנו לו את הכבוד לו היה ראוי, ולו גם כעובד לשעבר".
בית הדין פסק לתובע פיצוי בגין לשון הרע בסך 50 אלף שקל, ובנוסף חויבה העמותה לשלם לו פיצוי בסך 100 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין בעקבות הקדמת פרישתו לגמלאות שנעשתה לא כדין, הפרשי פיצויי פיטורים בסך 95 אלף שקל, וכן הפרשי שכר בגין תוספת ותק בסך 40 אלף שקל. כמו כן, נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
תשלום בגין "שעות כוננות":
"שעות כוננות" אינן מוגדרות בחוק אלא הוגדרו במסגרת הסכמים קיבוציים, הסכמים אישיים או נוהג במקום העבודה.
בפסיקה נקבע, כי "שעות כוננות" לא תיחשבנה כשעות עבודה כמשמעותן בחוק שעות עבודה ומנוחה, קרי, "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה...". לפיכך, לא קמה חבות בתשלום שכר עבודה בגינן, אלא אם כן, כאמור קיים הסכם או נוהג במקום העבודה הקובעים אחרת לעניין זה.
עוד נפסק, כי תשלום בעד כוננות שאינו פיקטיבי, כלומר משולם בעבור הדרישה להיות בכוננות והנכונות לבצע עבודה מחוץ לשעות הרגילות, הוא רכיב שאינו מובא בחשבון בתחשיב פיצויי הפיטורים.
יש לציין, כי עובד ש"מוקפץ" במהלך כוננותו ונדרש לעבוד, הרי שיחולו כל הכללים לפי חוק לעניין תשלום שכר, עבודה בשעות נוספות וכד'.
תשלום פיצויי פיטורים לעובדים שהחלו לעבוד לאחר גיל הפרישה :
מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה והוא מקבל "קצבה", שלא מהמוסד לביטוח לאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק פנסיה חובה.
מעסיק אינו מחויב להפריש לפנסיה כאשר מדובר בעובד/ת שהחלו לעבוד במקום עבודה לאחר גיל פרישת חובה (67) וזאת בהתקיים 2 תנאים מצטברים: האחד- הם פרשו מעבודתם בגיל פרישת חובה (67 כאמור, הן לגבר והן לאישה) והם מקבלים קצבה מקופת פנסיה.
מבלי לגרוע מכך, במקרה בו עובדים החלו לעבוד במקום העבודה לאחר גיל הפרישה ואין חבות לפי חוק להפריש עבורם לפנסיה, יפוטרו על ידי המעסיק לאחר וותק של שנה לפחות במקום העבודה, תקום זכאותם לפיצויי פיטורים וזאת לאור הוראות סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים הקובעות כדלקמן:
"מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי-פיטורים".
